הדירות הדיסקרטיות שתמיד גורמות לי לטוויסטים

החלק הזה על דירות דיסקרטיות שאני נוחת בהן, תמיד מתחיל ממודעה, כתובת וזוז. כמו כשהגעתי לבת ים, השכונה נראתה סטנדרט אבל הדירה הייתה מבולבלת וקטנה, וזה הרס את הוויב - התפקעתי מצחוק אחרי. אני מתאר את האיזור אם נעים או סקארי, את הבפנים - נקי או בלאגן, רחב או צר, אווירה סבבה או לא - ואיך זה שינה את הסיפור. חוויות עם הפתעות, כמו דירה שיקית בחיפה אבל עם שכנים רועשים שהפכו את זה לקומדיה. מספר גס כמו לחברים, מילים חזקות אם בא, והרבה צחוק על עצמי.

דירה דיסקרטית עם ריח שלא נעלם

דירות דיסקרטיות

דירה דיסקרטית עם ריח שלא נעלם

הריח היה הדבר הראשון והאחרון שנשאר. משהו באוויר שלא הצלחתי להתעלם ממנו, גם כשניסיתי. הדירה עצמה הייתה רגילה, המפגש התקיים כמצופה, אבל הריח הפך לרקע קבוע. זה סיפור על חושים, על איך פרט קטן משתלט על חוויה שלמה, ועל זיכרון שנשאר לא דרך מגע אלא דרך אוויר.

דירה דיסקרטית שהרגישה יותר כמו משרד

דירות דיסקרטיות

דירה דיסקרטית שהרגישה יותר כמו משרד

כבר בכניסה היה ברור שמשהו לא מסתדר. התאורה חזקה מדי, הסידור מדויק מדי, והאווירה רחוקה מאינטימיות. הדירה עבדה, אבל לא הרגישה. המפגש התקיים בתוך חלל פונקציונלי, כמעט סטרילי, והתחושה הייתה של משהו שמתקיים מתוך הרגל ולא מתוך רצון. זה סיפור על מרחב שמשפיע על הדינמיקה, ועל איך לפעמים המקום עצמו מכבה כל ניסיון לחיבור.